ספר מצוות גדול, לאוין רמ״ח

מהדורה: מונקאטש, 1901

« ספר מצוות גדול Negative Commandments 247 ספר מצוות גדול Negative Commandments 249 »

1 ספר המצוות פתח ↗

הזהיר הנזיר מלהכנס באהל המת. והוא אמרו על נפש מת לא יבא. ובבאור אמרו בגמרא נזיר מ"ב מקרא מלא דבר הכתוב לא יטמא כשהוא אומר לא יבא להזהיר על הטומאה ועל הביאה. ושם אמרו שכשנכנס באהל המת אחר שנטמא אינו לוקה אלא אחת ושהוא כשקרה לו טומאה וביאה כאחת חייב שתים כגון שנכנס על חולה בבית וישב שם עד שמת אותו האיש שנמצא שנטמא ובא באהל המת כאחת אבל כשנכנס לאהל המת כבר קדמה הטומאה לביאה כמו שהתבאר שם לפי השרשים שנתאמת באהלות. שם, שם:

1 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא יִכָּנֵס הַנָּזִיר לְאֹהֶל הַמֵּת – שֶׁלֹּא יִכָּנֵס הַנָּזִיר לְאֹהֶל הַמֵּת שֶׁנֶּאֱמַר במדבר ו ו עַל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא. מִשָּׁרְשֵׁי הַרְחָקַת הַטֻּמְאָה מִמְּקוֹם הַקֹּדֶשׁ, כָּתַבְתִּי בְּסֵדֶר זֶה בְּמִצְוָה רִאשׁוֹנָה מצוה שסב מָה שֶׁיָּדַעְתִּי, וְהוּא הַדִּין וְהוּא הַטַּעַם לְהַרְחִיק הָאִישׁ הַקָּדוֹשׁ מִמֶּנָּה. וּבְטַעַם טֻמְאַת גּוּף הָאָדָם הַמֵּת, כָּתַבְתִּי גַּם כֵּן מָה שֶׁהִשַּׂגְתִּי בְּסֵדֶר אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים רסג. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה נזיר מג, א שֶׁאֵין הַנָּזִיר חַיָּב מִשּׁוּם בִּיאָה בְּאֹהֶל הַמֵּת עַד שֶׁיִּכָּנֵס שָׁם כֻּלּוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁמֵּעֵת שֶׁיַּכְנִיס שָׁם חָטְמוֹ אוֹ אֶצְבְּעוֹת רַגְלָיו נִטְמָא מִכָּל מָקוֹם, אֵין נִקְרָא בִּיאָה, עַד שֶׁיִּכָּנֵס כֻּלּוֹ, לְפִיכָךְ נָזִיר שֶׁנִּכְנַס לְבַיִת שֶׁהַמֵּת בְּתוֹכוֹ בְּשִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל וּבָא חֲבֵרוֹ וּפָרַע גַּג הַתֵּבָה מֵעָלָיו מִדַּעְתּוֹ לוֹקֶה שְׁתַּיִם, אַחַת מִשּׁוּם לֹא יָבֹא, וְאַחַת מִשּׁוּם לֹא יִטַּמָּא, שֶׁהֲרֵי עַכְשָׁו טֻמְאָה וּבִיאָה בָּאִין כְּאַחַת. וְנָזִיר שֶׁנִּכְנַס בְּאֹהֶל הַמֵּת אוֹ בְּבֵית הַקְּבָרוֹת בִּשְׁגָגָה וְאַחַר שֶׁנּוֹדַע לוֹ שָׁהָה שָׁם כְּדֵי הִשְׁתַּחֲוָיָה בַּמִּקְדָּשׁ חַיָּב מַלְקוּת. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִים בְּמַסֶּכֶת נָזִיר שם פ"א. וְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, וְהָעוֹבֵר עָלָיו וְנִטְמָא בַּצְּדָדִין שֶׁאָמַרְנוּ חַיָּב מַלְקוּת.

1 ראה מצוה רנ:

1 משנה תורה, הלכות נזירות פתח ↗

נָזִיר שֶׁנִּכְנַס לְבַיִת וְשָׁהָה שָׁם עַד שֶׁמֵּת שָׁם הַמֵּת. אוֹ שֶׁנִּכְנַס לְאֹהֶל הַמֵּת בְּשִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל וּבָא חֲבֵרוֹ וּפָרַע גַּג הַתֵּבָה מֵעָלָיו מִדַּעְתּוֹ. הֲרֵי זֶה לוֹקֶה שְׁתַּיִם אַחַת מִשּׁוּם במדבר ו ו "לֹא יָבֹא" וְאַחַת מִשּׁוּם במדבר ו ז "לֹא יִטַּמָּא". שֶׁהֲרֵי טֻמְאָה וּבִיאָה בָּאִין כְּאַחַת. אֲבָל אִם נִכְנַס כְּדַרְכּוֹ טֻמְאָתוֹ קוֹדֶמֶת לְבִיאָתוֹ שֶׁמֵּעֵת שֶׁיַּכְנִיס חָטְמוֹ אוֹ אֶצְבְּעוֹת רַגְלָיו נִטְמָא וְאֵינוֹ חַיָּב מִשּׁוּם בִּיאָה עַד שֶׁיָּבוֹא כֻּלּוֹ:

« ספר מצוות גדול Negative Commandments 247 ספר מצוות גדול Negative Commandments 249 »